Explore

מוצא הגזעים וגזענות

תורגם על ידי החותם (hachotam.org)

רבים חשים בלבול בכל מה שקשור ל״גזעים״ השונים של בני האדם בעולם. אבל כתבי הקודש ועקרונות מדעיים פשוטים מספקים תשובות קלות למרבית השאלות. תשובות אלה עשויות לקרוא תיגר על ההשקפה של רובנו בנושא הגזעים השונים

במאה ה-19, לפני שתורתו של דרווין הפכה למקובלת על רבים, כשדיברו על גזעים שונים התכוונו ל״גזע האנגלי״, ״האירי״ וכן הלאה. אבל הכול השתנה לאחר פרסום ספרו של דרווין, ״מוצא המינים״.

תורת האבולוציה של דרווין היא בבסיסה פילוסופיה גזענית, שמלמדת שקבוצות אנשים שונות - הגזעים השונים - הם בעצם שלבים שונים בהתפתחות, ולפיכך אנשים מסוימים קרובים יותר לקופים מאחרים. שבטי הילידים באוסטרליה, למשל, נחשבו לחוליה החסרה בשרשרת האבולוציה, ובעיני מדענים רבים הם מילאו את החלל בין הקופים בימינו לבני האדם. גישה זו יצרה יחם מפלה בלפי הילידים האוסטרליים. סטפן ג׳יי גולד, מדען וחסיד האבולוציה, כתב שאומנם לפני שנת 1850 כבר נשמעו טיעונים ביולוגיים שתמכו בתורת הגזעים, אבל הרעיון עצמו תפס תאוצה רק עם התפשטות תורת האבולוציה.

גזענים מצאו בתורת האבולוציה חיזוק לתפיסת עולמם, ובגן החיות בברונקס שבניו־יורק הציגו אז גמדים אפריקניים לצד קופי האורנג־אוטנג, והתייחסו אליהם כאילו היו חיות.

בעקבות התפשטות תורת האבולוציה החלו האנשים לחשוב על קבוצות שונות של אנשים במונחים של רמת התפתחות. עד היום, לאנשים רבים ישנן דעות קדומות על אחרים, רק בשל מוצאם.

יחד עם זאת, בל בני האדם מסווגים היום ב״האדם המודרני״, בלומר בשלב זהה בהתפתחות האבולוציונית, המדענים מודים שבעצם קיים רק גזע אנושי אחד. למשל, מדען בכיר במכון למחקר שבאטלנטה, ארצות הברית, אמר: ״גזענות היא תוצר חברתי, שנובע מתחושות שהתעוררו באדם בעקבות אירועים שונים, ואין לה בל בסים ביולוגי״.

בתוכנית טלוויזיה ששודרה בתחנת השידור האמריקנית ABC נאמר: ״עוד ועוד מדענים מבינים שההבדלים בין קבוצות אנשים שונות הם תרבותיים ולא גזעיים. לכן יש להוציא מהלקסיקון את המילה ׳גזע׳, משום שאין לה בל משמעות״. בתוכנית נאמר גם שאנחנו מאמצים את רעיון ההפרדה הגזעית משום שהוא עוזר לנו לשייך אנשים לקבוצות מסוימות, ולעתים קרובות לנצל אותם. לפי אותה כתבה, הדוגמה הבולטת ביותר היא זו של היטלר בגרמניה הנאצית. בסיום התוכנית נאמר שהגזענות עדיין נפוצה בעולם כולו.

כתבי הקודש וגזעים

כתבי הקודש אינם משתמשים במילה ״גזע״ כדי להגדיר את מוצאם של אנשים שונים. במעשי השליחים י״ז 26 נאמר: ״מאדם אחד הוא (אלוהים) יצר את כל עממי בני אדם״. מכאן שכולנו קרובים זה לזה משום שכולנו צאצאיו של אדם הראשון (קור״א ט״ו 45). היות שגם ישוע לבש בשר והיה לאחד מצאצאיו של אדם הראשון, הוא נקרא ״אדם האחרון״ (שם). לכן יש להכריז את הבשורה לכל בני האדם, מכל שבט ועם. בל צאצא של אדם יבול להיוושע, משום שישוע, אחינו, מסר את נפשו למעננו והוקם מהמתים.

ההבדלים בין הגזעים

אנשים רבים חושבים שהבדלים משמעותיים בצבע העור או בצורת העיניים, למשל, פירושם שקיימים גם גזעים שונים.

אבל האמת היא שבעצם מדובר בהבדלים זניחים. מדענים בדקו ומצאו שאם בוחרים שגי אנשים באופן אקראי, ההבדלים הגנטיים ביניהם יסתכמו ב-0.2%, גם אם מוצאם מאותה קבוצה באוכלוסייה. ההבדלים בין מה שמכונה גזעים שונים, שנראים לנו כהבדלים משמעותיים (כמו צבע העור וצורת העיניים) מרכיבים רק 6% מתוך אותם 0.2% ההבדלים שקיימים בין כל שני אנשים. כלומר, ההבדלים המשמעותיים לכאורה מסתכמים ב-0.00012%.

במילים אחרות, ההבדלים שנחשבים במאפייני גזע הם מזעריים. אפשר למצוא יותר הבדלים בין אנשים ששייכים לאותה קבוצה מאשר בין אנשים ששייכים כביכול לגזעים שונים. סיכוייו של אדם לבן, למשל, למצוא תורם רקמות אינם פוחתים אם מחפשים את התורם המתאים בין בני אדם שחורים או מלוכסני עיניים.

זו הסיבה שהכתב לענייני מדע של רשת ABC טען שהשוני בינינו לבין אנשים אחרים נובע מהבדלים תרבותיים, ולא מהבדלי גזע.

הסיבה היחידה שאנשים חושבים שהבדלים האלה מעידים על שוני משמעותי היא פשוט משום שכך חינכו אותם.

כתבי הקודש מלמדים שבל בני האדם שחיים היום הם צאצאים של נוח ובניו, ושבל מי שחי לפני המבול היה מצאצאיהם של אדם וחווה. כתבי הקודש מספרים שכל האנשים שיצאו מהתיבה וצאצאיהם דיברו שפה אחת וחיו יחדיו, ולא מילאו את מצוות אלוהים למלא את הארץ (ברא׳ ט׳ ו; י״א 4). אלוהים בלל את שפתם, וגרם לכך שהם יתחלקו לקבוצות קטנות ויתפזרו ברחבי העולם (י״א 9-8). היום כבר ידוע שהבדלים בצבע העור, למשל, יכולים להתפתח בתוך דורות ספורים, ושיש יסוד סביר להניח שקבוצות האנשים השונות לא חיו בנפרד זו מזו לאורך שנים רבות, כפי שטוענת תורת האבולוציה.

גזע אחד

יש רק גזע אחד - הגזע האנושי. כתבי הקודש מבחינים בין אנשים שונים על פי השתייכותם הלאומית או השבטית, ולא על פי צבע עורם או מראם החיצוני. נכון שניתן לשייך אנשים לקבוצות שונות גם על פי נתונים גופניים מסוימים, אבל במקרה זה יש לבנות אותם ״קבוצת אנשים״ ולא ״גזע״.

עובדה שבני אדם מקבוצות שונות מסוגלים להוליד ילדים זה מזו, משום שההבדלים הביולוגיים הם חסרי משמעות. כפי שראינו, ההבדלים בקוד הגנטי זניחים לחלוטין.

האנתרופולוגים משייכים את האנשים השונים לקבוצות מסוימות, כמו האדם הלבן, המונגולים (לקבוצה זו שייכים למשל הסינים והאינדיאנים), השחורים והילידים האוסטרליים. כל קבוצה כזו מחולקת גם לקבוצות משנה.

היום מודים חסידי האבולוציה שמוצאן של כל הקבוצות השונות זהה, ובעצם בכך הם אימצו את עמדתם של המאמינים בכתבי הקודש, שאומרת שכל בני האדם, מכל הקבוצות, הם צאצאים של אותה אוכלוסייה מקורית. כמובן שחסידי האבולוציה מאמינים שהקבוצות השונות רחוקות זו מזו בכיוון ההתפתחות שלהן, וטוענים שלהתפתחות ההבדלים נדרשו שנים רבות.

13114-eyes
תרשים 1.
עיניים רגילות מחסור בשכבת שומן יוצר עין פתוחה יותר
עיניים מלוסנות שכבת שומן ממלאת את העפעף ויוצרת עין צרה וסגורה יותר

רבים חושבים שההבדלים שנראים לעין נובעים מכך שלאנשים מסוימים יש מטען תורשתי שאין לאחרים. ניתן להבין את המחשבה הזו, אבל היא שגויה. בכל תחום שנבחן נגלה שאין קבוצת אנשים בעלת קוד גנטי השונה במהותו מזה של קבוצות אחרות. למשל, העיניים האסיתיות מקבלות את צורתן המלוכסנת בגלל הצטברות של שומנים (ראה תרשים 1). גם לאנשים מקבוצות אחרות יש שומן, רק שלהם יש פחות.

הבה נבחן את צבע העור. מכיוון שלקבוצות שונות יש צבע עור שונה - אדום, צהוב, לבן, שחור או חום - קל לחשוב שיש פיגמנטים בצבעים שונים שקובעים את צבע העור. ומכיוון שיש מגוון רחב של צבעים, קל להסיק שנדרשות שנים רבות להתפתחות הצבעים השונים.

אבל האמת היא שלכולנו יש אותם פיגמנטים. בתאי העור של כל בני האדם יש חומר שנקרא מֶלַנִין. זהו פיגמנט בגוון חום כהה. מי שאין לנו כלל את הפיגמנט הזה (כפי שקורה אצל לבקנים), יהיה בעל עור לבן-ורוד. אם הגוף שלנו מייצר רק מעט מלנין, צבע עורנו יהיה בהיר, ונשתייך לקבוצת האנשים הלבנים. אם הגוף שלנו מייצר את החומר בכמות גדולה, יהיה צבע עורנו כהה. בין שני הקצוות האלה נמצאות כל שאר האפשרויות. אין עוד סוג של פיגמנטים שמשפיעים על צבע העור. ישנם גורמים נוספים שמשפיעים קלות על צבע העור, אבל הם אינם משמעותיים, וגם הם נמצאים אצל כל בני האדם, רק בכמויות שונות.

מדוע יש לנו מלנין? המלנין מגן עלינו מפני הנזק שעלול להיגרם מאור השמש. מי שבגופו חסר מלנין עלול לסבול מכוויות ומסרטן העור, אם יחשף לאור השמש זמן רב. לעומת זאת, אדם שגופו מייצר כמות רבה של מלנין וחי במקום סגרירי, עלול לסבול ממחסור בוויטמין D, שיצודו בגוף דורש חשיפה לאור השמש.

חשוב להבין שלא נולדנו עם כמות מסוימת של מלנין, אלא עם היכולת לייצר מלנין בכמות מסוימת, ויכולת זו הולכת וגוברת ככל שאנחנו חשופים יותר לשמש. צבע העור שלנו תמיד בהיר יותר בתחילת הקיץ, אבל לאחר מספר ביקורים בחוף הים הגוף שלנו מגיב ומייצר יותר מלנין. בשפה היום־יומית אנחנו קוראים לזה ״להשתזף״. כשהחורף חוזר ואנחנו נחשפים לפחות קרני שמש, הגוף מייצר פחות מלנין ומתאים את עצמו לתנאים החדשים.

אבל איך נסביר את העובדה שאנשים בעלי צבע עור שונה התפתחו בתוך זמן כל כך קצר - בתוך אלפי שנים בלבד? כמובן כשמדברים על צבע עור שונה, בעצם מדברים על כמות המלנין בתאי העור.

ילדיהם של אדם בעל עור שחור ואישה לבנה יהיו בדרך כלל שחומי עור - מולטים. כששני מולטים נישאים, צבע העור של ילדיהם יכול להיות לבן (אפילו בהיר מאוד), חום או שחור (אפילו כהה מאוד). עובדות אלה יכולות לעזור לנו לענות על השאלה שלמעלה, ולהסביר כיצד עובר המטען התורשתי.

13114-diagram2
תרשים 2.

תורשה

כל אדם נושא בגופו מידע שמתאר אותו, כמו ששרטוט של בניין מתאר את הבניין עצמו. המידע התורשתי לא מעיד רק על כך שאנחנו בני אדם, אלא גם על צבע עינינו, על צורת האף שלנו, על הגובה שלנו וכדומה. ברגע ההפריה של הזרע והביצית, כל המידע הזה כבר קיים ונשמר בדִי־אֶן־אֵי (DNA).

הדי־אן־אי דומה לחבל ארוך, שמכיל את המידע הגנטי בקוד מסוים או בשפה מסוימת. הדי־אן־אי הוא המערכת היעילה ביותר שקיימת לשמירת מידע, יעילה יותר מהמשוכלל שבמחשבים. המידע הזה משוכפל (ומעורבב) בכל פעם שזרע מפרה ביצית.

גן הוא פיסת מידע מתוך הדי־אן־אי, והוא נושא את המידע הדרוש ליצורו של אנזים מסוים, למשל. כלומר הגנים הם פיסות מידע קטנות, שנמצאות על אותו חבל ארוך שמכיל את המידע כולו.

כשזרע מפרה ביצית, התא שנוצר מכיל מידע שחציו מגיע מהאב - מהזרע, וחציו השני מהאם - מהביצית.

צבע העור

13144-diagram3
תרשים 3.

ידוע שצבע העור נקבע על ידי יותר מגֵן אחד. למען הפשטות נניח שישנם שני גנים בלבד שמשפיעים על צבע העור. נכנה את האחד A או a ואת השני B או b. כשהאות גדולה, סימן שיש לגן יכולת יצור רבה של מלנין, וכשהיא קטנה, היא מייצגת יכולת יצור קטנה. ילדיהם של שני אנשים כהים מאוד יהיו בעלי קוד AABB. אבל ילדיהם של אב כהה ואם לבנה יהיו בעלי קוד AaBb (ראה תרשים 2).

מה יקרה לילדיהם של אב מולטי ואם שחורה, לבנה או מולטית? למרבה הפלא, מסתבר שבתוך דור אחד בלבד יכולים להיוולד ילדים שצבע עורם שחור לחלוטין, לבן לחלוטין או כל גוון אחר באמצע (ראה תרשים 3).

לילדים בעלי קוד גנטי AABB אין גן שיאפשר להם להיות בהירים, כפי שבעלי הקוד הגנטי aabb אינם יכולים להיות כהים. אבל ילדיהם יכולים להיוולד עם כל קשת הצבעים.

כלומר, אפשר להתחיל מזוג הורים מולטים, ובתוך זמן קצר לקבל את כל קשת הצבעים, ואפילו ליצור אוכלוסיות שהן ״שחורות טהורות״ - כלומר בעלות גנים AABB, או ״לבנות טהורות״ - בעלות גנים aabb. אבל מה באשר לקבוצות אוכלוסייה שעורן חום ואינו משתנה? הקוד הגנטי שלהן הוא aaBB או AAbb. כל עוד הם אינם מולידים ילדים מאנשים מקבוצות אחרות, ילדיהם יהיו רק עם גנים מהסוג שלהם. נשמע מסובך? קחו עט ודף, הבינו תרשים ותגלו שהדבר די פשוט.

אילו הולידו אנשים אלה ילדים מאנשים מקבוצות אחרות, היינו מקבלים ילדים בעלי עור בגוון שונה, החל בשחורים וכלה בלבנים. ידוע אפילו על תאומים שאחד מהם נולד שחור והשני לבן, משום שהם נולדו להורים מקבוצות אוכלוסייה בעלות צבע עור שונה.

כמובן שאין זה מפתיע אם מכינים תרשים כפי שהכנו, ואם יוצאים מתוך הנחה שלא מדובר בתאומים זהים, כלומר כל אחד מהם קיבל גנים שונים מאמו.

רוב בני האדם נישאים לאנשים מאותה קבוצה, ולכן ניתן לזהות את מוצאם הגאוגרפי של אנשים על פי נתונים חיצוניים. אילולא זה היה כך, היינו מקבלים צירופים נוספים שמאוד נדירים בימינו, במו שחומי עור בעלי עיניים מלוכסנות. דווקא בישראל ניתן לראות צירופים שנחשבו בעבר לחריגים, כמו כחולי עיניים בעלי שיער כהה. ישראל היא ארץ של הגירה, ואנשים בהירי עור שהגיעו אליה מאירופה נישאו לאנשים בעלי צבע עור חום, שהגיעו מאסיה ומאפריקה.

עלינו לזכור שהרכב הגנים שקובע את צבע העור הוא רב, ולכן יש הרבה אפשרויות.

זו הסיבה שלעתים ניתן למצוא באוכלוסייה מסוימת מאפיינים ששייכים לקבוצות אחרות, כמו סינים בעלי עור בהיר במיוחד, או אירופים בעלי אף פחוס.

מה באמת קרה?

כיצד באמת התפתחו קבוצות אוכלוסייה שונות? כדי לענות על השאלה נבדוק שלושה היבטים:

  1. המידע שמספק לנו בורא העולם בספר בראשית.
  2. הרקע המדעי שלמדנו עד כה.
  3. השפעות סביבתיות.

האדם הראשון, שכל בני האדם הם צאצאיו, נברא כשהוא מושלם. כלומר, ההרכב הגנטי שלו היה מושלם בכל התחומים. לאחר החטא הראשון והמבול, שרדו רק נוח, בניו ונשותיהם, ואלוהים ציווה עליהם למלא את הארץ (ברא׳ ט׳ ו). אבל בני האדם לא צייתו לאלוהים. הם בחרו לשבת יחדיו בעיר גדולה, ובמרכזה בנו מגדל, כעדות למרד שלהם באלוהים.

לפי בראשית י״א, עד אז דיברו כל בני האדם באותה שפה. אלוהים שפט את האנשים ובלל את שפתם, וכך יצר שפות שונות, כדי להקשות עליהם לשתף פעולה. הוא כפה עליהם להתפזר, וכל אחד קבע את מקום מושבו בסביבה שדיברה את שפתו.

אז נוצרו הקבוצות השונות בקרב המין האנושי. נוח ובני משפחתו היו בנראה בעלי עור חום, עם הרכב גנים שאפשר היווצרות של שחורים, לבנים והגוונים שביניהם. עור חום היה המתאים ביותר לאנשים שחיו במזרח התיכון, משום שבעזרתו הם יכלו להתגונן מפני קרני השמש בקיץ, ולהיחשף למידה מספקת של קרני שמש כדי לייצר ויטמין D בחורף. ניתן להניח שגם אדם וחווה היו בעלי עור חום וגם היום רוב אוכלוסיית העולם אינה שחורה ואינה לבנה.

עד שנבנה מגדל בבל היו כאמור רק שפה אחת ורק תרבות אחת. העובדה הזו כנראה שמרה על צבע עור אחיד למדי אצל כלל האוכלוסייה, אם כי ככל הנראה מדי פעם נולדו ילדים שחורים או לבנים, שנטמעו באוכלוסייה.

כמובן שעיקרון זה תקף גם לגבי תכונות אחרות, לא רק לגבי צבע העור. בנסיבות כאלה, כשכולם מתחתנים עם כולם בלי לשים לב להבדלי הצבע, השוני לא ילך ויגדל אלא יהיה זניח בקרב כלל האוכלוסייה. כל ביולוג יסכים שכדי לשמר תכונות מסוימות, יש לחלק את האוכלוסייה לקבוצות קטנות ולבודד כל קבוצה מהשאר.

ההשפעות של מגדל בבל

זה בדיוק מה שקרה בבבל. כפי שהזכרנו, ברגע שנוצרו שפות רבות, נוצרה גם הפרדה בין קבוצות שונות. אנשים שדיברו בשפות שונות לא נישאו זה לזה, וקבוצות שלמות ניתקו כל קשר עם האחרות משום שלא יכלו להבין אותן. כל קבוצה נטתה להתרחק מרעותה ולהתבודד. כאמור, זו הייתה המטרה של אלוהים.

לכל קבוצה חדשה הייתה קשת קטנה יותר של גנים. קבוצה מסוימת הייתה כהה יותר מרעותה למשל, וכמו כן היו הבדלים בתכונות חיצוניות אחרות. היות שהקבוצות השונות חיו לבדן, במנותק משאר הקבוצות, התכונות היהודיות התפתחו והתחזקו, ולא נטמעו בקרב כלל המין האנושי. היות שכל קבוצה התיישבה באזור אחר, כל קבוצה גם נחשפה לאקלים שונה. גם לאקלים הייתה השפעה על המראה החיצוני, אם כי היא פחותה בהשוואה להשפעה הגנטית. למשל, אנשים בעלי עור כהה שהגיעו לאזורים שאינם שטופי שמש, סבלו ככל הנראה ממחסור בוויטמין D, נחלשו והולידו פחות ילדים משאר האנשים באותו אזור. כך, בתוך דורות ספורים היו באותו אזור אנשים רבים יותר עם גנים שאחראים על העור הבהיר, ושחומי העור הלכו ונעלמו בהדרגה. תופעה הפוכה התרחשה כמובן באזורים שטופי השמש, שבהם קל יותר לבעלי עור כהה לשרוד. בעלי עור בהיר סבלו ודאי מסרטן העור ומבעיות נוספות באזורים כאלה, ובהדרגה נעלמו.

תהליכים אלה אומנם מזכירים במידה מסוימת את הבררה הטבעית שעליה מדברת תורת האבולוציה, אבל אין זה כך. בהשפעת הסביבה הפכו תכונות קיימות לשכיחות יותר, אבל לא התפתחו תכונות חדשות שלא היו קיימות קודם לכן, כפי שטוענת תורת האבולוציה.

אם כך, השפעות סביבתיות משנות את כמות הגנים באוכלוסייה, ועלולות להביא להכחדתם של בעלי גנים מסוימים באזור מסוים. זו הסיבה להתאמה שקיימת בין התכונות של אוכלוסיות שונות לסביבת מגוריהן.

אבל זה לא תמיד כך. האסקימואים למשל, הם בעלי עור חום כהה, למרות שהם גרים באזור שאין בו כמעט חשיפה לקרני השמש. ככל הנראה הקוד הגנטי שלהם מכיל AAbb, שאינו מאפשר להם לפתח עור בהיר. לעומת זאת תושבי דרום אמריקה, שמתגוררים באזור קו המשווה, לא הפכו עם השנים לשחומי עור. עובדה זו מוכיחה שהבררה הטבעית אינה יוצרת גנים חדשים. גם כשהקוד הגנטי הקיים אינו מאפשר התאמה של צבע העור לסביבה, תהליך הבררה הטבעית אינו מסוגל ליצור קוד כזה.

הגמדים שחיים בג׳ונגלים של אפריקה משמשים דוגמה מעניינת לכך שהסביבה אינה יבולה לשנות את הקוד הגנטי. אותם גמדים במעט אינם נחשפים לקרני השמש בגלל הצמחייה העבותה, ובכל זאת צבע עורם כהה. עובדה זו מגלה משהו חשוב על עצמנו. בכל מקום האדם ששונה מהכלל (במו למשל אדם לבן בחברה של שחומי עור - או להפך), נחשב לחריג, ומתקשה להתקבל בחברה. לאדם בזה יהיה קשה להינשא למשל. תופעה זו גורמת לכך שתכונות מסוימות שנחשבות למקובלות באותה חברה, יהפכו בסופו של דבר לתכונות השליטות בה. סביבה שהיא לבנה בעיקרה, תהפוך ללבנה עוד יותר בגלל דעות קדומות נגד שחורים, וחברה שחורה בעיקרה תהפוך לשחורה עוד יותר, משום שאיש לא ירצה להקים בה משפחה עם אדם לבן.

נחזור לגמדים של אפריקה. אנשים נמוכים שנופלים קורבן לפגיעה ודחייה, יברחו למעמקי היער ויחפשו שם מסתור. בשלב מסוים הם ינשאו זה לזה (גם אם מוצאם לא מאותה קבוצת אוכלוסייה), ובעצם יצרו אוכלוסיית גמדים שהשפה שלהם תהיה בליל של השפות שכל אחד מהם הביא אתו למעבה היער.

אנשים גם נוטים לבחור מקום מגורים שמתאים להם. למשל, אנשים שמנים סובלים יותר מחום, ולכן סביר שיבחרו לגור במקומות קרירים יותר. כך שהאנשים עצמם ״עוזרים״ לתהליך הבררה הטבעית, ויוצרים אוכלוסיות הומוגניות.

עדויות נוספות

העדויות שתומכות בתיאור המקראי אינן רק מתחום הביולוגיה. מכיוון שבל בני האדם הם צאצאיו של נוח, ומכיוון שהמבול התרחש לפני אלפי שנים ולא מיליוני שנים, היינו מצפים שהאירוע הזה יזכר על ידי קבוצות שונות. ואכן, מספר רב של תרבויות מתארות אסון שהחריב את העולם על ידי מים. חלק מהתיאורים האלה תואמים את מה שכתוב בתנ״ך, ובמקרים רבים אפילו מדובר על שמונה ניצולים, על קשת בענן ועל ציפורים שבישרו על קץ המבול.

סיכום

לאחר שאלוהים בלל את שפתם של בני האדם, קבוצות שונות באוכלוסייה התפזרו למקומות שונים בעולם, מה שגרם לבך שמגוון הגנים בבל קבוצה היה קטן מאוד. בתוך זמן קצר נוצרו קבוצות שנבדלות זו מזו, והתפתחו למה שאנשים נוהגים לכנות היום ״גזעים שונים״. גם תנאי הסביבה עזרו לחדד תכונות מסוימות, ואנשים שלא התאימו לסביבתם השפיעו פחות על התפתחות האוכלוסייה או שנכחדו ממנה לחלוטין.

גזעים פשוטים לא התפתחו למורכבים יותר, וגם גנים חדשים לא התפתחו מגנים קיימים. כל הגנים בבר היו קיימים, והדבר היחיד שהשתנה הוא האיזון בין הקודים הגנטיים השונים.

למה זה חשוב?

מדוע חשוב שנבין את ״מוצא הגזעים״? הבשורה. המהימנות של סיפורי בראשית היא חיונית, כי בלעדיה לא נוכל להיות בטוחים שכתבי הקודש הם אמת, ושהבשורה מתארת אמת היסטורית ורוחנית. מי שמאמין שקבוצות אנשים שונות התפתחו מאליהן, ושלא בל בני האדם הם צאצאים של נוח, יתקשה להאמין שהבשורה היא אמת ושישוע אכן כיפר על חטאינו, קם מהמתים וישוב בבוא היום לקחת את קהילתו.

גזענות. הסיבה העיקרית לגזענות בעולם המודרני היא האמונה שקבוצות מסוימות מתקדמות יותר מאחרות. אנשים נוטים לחשוב שאנשים אחרים אינם ״בני אדם״ במלוא מובן המילה. הרעיון הזה עמד מאחורי תוכניתו השטנית של היטלר. הוא ראה ביהודים ובצוענים יצורים נחותים, ורצה לשמר את ״הגזע הארי העליון״. למרבה הצער, גם משיחיים נגועים לעתים ברעיונות גזעניים, וחושבים שאנשים בעלי עור בגוון שונה או בעלי תווי פנים שונים הם נחותים.

הפצת הבשורה. רעיונות שגויים אלה גרמו למשיחיים לזנוח את הפצת הבשורה במקומות שונים בעולם. הרצון לבשר לאנשים שאינם נחשבים לבני אדם במלוא מובן המילה אינו תמיד זהה לרצון להכריז את הבשורה בפני אנשים שדומים לנו. יש מבשרים שנוסעים להפיץ את הבשורה בארצות רחוקות, אבל מתייחסים בזלזול למקומיים רק משום שצבעם שונה והתרבות שלהם אחרת. כמובן שאפליה זו פוגעת ביכולתם להפיץ את הבשורה כמסר שמתאים לבל בני האדם.